היסטוריוגרפיה ספרותית לזהות הפלסטינית

המשכיות בצל מחיקה מתמשכת

תקציר

המאמר מתמודד עם השאלה מה "פלסטיני" בספרות הפלסטינית, ומנסה לבדוק אם יש מכנה משותף לכתיבה הפלסטינית בכל אזורי הקיום הפלסטיני. הוא מציע חלוקה של הספרות הפלסטינית לתקופות היסטוריות בעלות מאפיינים שיחניים וספרותיים ייחודיים, מאז ראשית המאה העשרים והתפתחות התודעה הלאומית הפלסטינית ועד היום. המאמר גם מנתח ביטויים ספרותיים של רכיבי השיח הפלסטיני שצמחו בעקבות 1948 , בתגובה להתפתחויות בהקשרים הפלסטיניים, האזוריים והגלובליים, ומציג מושגים כמו פרגמנטציה (fragmentation), לוקליזציה (localization), והחלשה או ניחות (attenuation), המאפיינים את השיח והספרות הפלסטיניים שהתפתחו בעקבות הנכבה. הוא בודק את השפעותיה הייחודיות והמכריעות של המלחמה ב־ 1967 — את הפחד הקיומי מפני מחיקה אפיסטמית, ואת התגובה לפחד זה דרך פרויקט של ארכּוּב (ספרותי, תרבותי ואינטלקטואלי), שמטרתו להוכיח קיום והיסטוריה. עוד מראה המאמר כי הכישלון של הסכמי אוסלו הוביל את הפלסטינים להבנה כי הנכבה לא הייתה אירוע בעבר שהסתיים, אלא היא ממשיכה להתקיים עד היום (הנכבה המתמשכת), ולכן מחייבת חשיבה מחודשת על הביטויים והסגנונות הספרותיים המתקיימים בספרות הפלסטינית מאז שנות השבעים של המאה העשרים עד היום.