״אדם צריך שיישמע כדי להיות אדם״

על שאלת הנוכחות במצב של כיבוש בפרוזה הפלסטינית המתורגמת בקובץ ״בלשון כרותה״

תקציר

מאמר זה סוקר את מערכת הקשרים המורכבת המתקיימת בין ספרות וחקר הספרות להיסטוריוגרפיה, ומבקש להדגים משהו מן הפוטנציאל והאתגרים הכרוכים בשימוש ביצירות ובתיאוריה ספרותית לצורך מחקר היסטורי. הדיון חותר לבסס שלוש טענות עיקריות: ראשית, על אף הניסיונות המתמשכים להבחין בין ספרות להיסטוריה, שני התחומים מקיימים ביניהם קשרים ברמות שונות, וההשפעה של חקר הספרות על ההיסטוריוגרפיה המודרנית עמוקה יותר מכפי שרבים מאיתנו נוטים להודות. שנית, על אף השפעות אלה, ולמרות הפוטנציאל הגלום ביצירות ספרות, היסטוריונים של המזרח התיכון ממעטים לעשות שימוש מושכל בתיאוריה ספרותית וביצירות ספרותיות כבמקור. מיעוט זה בולט במיוחד בחקר ההיסטוריה של החברה הפלסטינית, שבה עוסק גיליון זה. לבסוף מראה המאמר כי דיון היסטורי ביצירות ספרות אינו יכול להסתפק בהתייחסות אליהן כאל "אשנב" לעבר, הואיל ויצירות ספרות לא רק "משקפות" חברות, אלא גם מעצבות אותן בדרכים שונות, שהיסטוריונים צריכים לתת עליהן את הדעת.