בין תנזימאת לאמנציפציה

שיחים מתחרים על מודרניות בכתיבתו של ר' יוסף חיים מבגדאד

תקציר

למן ראשית תקופת התנזימאת התגוששו במרחב המשרק העוסמאני פרשנויות ושיחים שונים ביחס להבנת משמעותן של רפורמות אלה. הכוחות האירופיים, שזכו לדריסת רגל באימפריה, ראו בעצמם מגני העדות הלא־מוסלמיות, וברפורמות ראו מעין מעבר מאסלאם נחשל לנצרות אירופית מתקדמת. לעומת זאת, השיח שקידם המרכז האימפריאלי ראה בתנזימאת מרכיב בניסיון להגן על לכידותה של האימפריה ועל היותה יחידה אחת. השיחים האלה הובילו לפרשנויות שונות בקרב הקבוצות המקומיות ביחס למקומן במסגרת הפוליטית שהתגבשה באזור. במאמר זה אבקש לבחון את ,)1909–1834הפרשנות למקום היהודים במסגרת הפוליטית בכתביו של ר' יוסף חיים ( מי שמוכר כאחד מגדולי החכמים בקהילה היהודית בבגדאד בפרט, ובאימפריה העוסמאנית בכלל. במאמר אבקש להצביע על האופנים השונים שבהם הרי"ח מתאר את הפרשנויות השונות של התנזימאת, על רקע תגובותיהן של דמויות אחרות לסוגיה זו בקרב יהדות בגדאד. אטען כי אומנם הרי"ח שלל את המודל האמנציפטורי האירופי וזיהה בו נימה של גישה לגאולה שיש לדחות לחלוטין, אולם הוא אימץ אימוץ מסויג את המודל המודרניזטורי העוסמאני של התנזימאת, והציב אותו במסגרת המעניקה לו משמעות כשלב מוקדם ומסויג של גאולה יהודית.