תמורות בהקדמת מוסדות חינוך אסלאמיים בירושלים בסוף ימי הביניים (922-583 ה'\1516-1187 לספה"נ)

תקציר

מאמר זה בוחן את השינויים וההתפתחויות שהתרחשו במערכת החינוך בירושלים במהלך התקופות האיובית והממלוכית. כפי שעולה מהמחקר, מוסדות חינוך, בתקופה האיובית פעלו בירושלים מספר מצומצם של מוסדות חינוך, אשר  הוקמו ברובם על ידי הסלטאנים האיובים בשנים שלאחר שחרור העיר (1187/583). בסוף התקופה הממלוכית לעומת זאת, הסתכם מספר מוסדות החינוך בעיר (מסוגים שונים - מַדרָסָה, הָ'אנקאה, רְבָּאט ו־זָאוֹיָה) ביותר משבעים. המאמר מנסה להתחקות אחר הסיבות והגורמים אשר הביאו לפריחה הגדולה בהקמת מוסדות חינוך בירושלים בתקופה הממלוכית, תוך הרגשת הנסיבות הפוליטיות, הכלכליות, החבדתיות והדתיות בתקופה הנדונה. קדושתה וחשיבותה הדתית של ירושלים הביאו את השליטים השונים, כמו גם נסיכים ואנשי שררה אחרים, להשקיע מאמצים וכספים רבים בבניית מוסדות חינוך מפוארים בעיר. בנייה זו נועדה להטביע את חותמם ולהאדיר את שמם ואת יוקרתם, ולכן הרבו השליטים בהקמת מוסדות בעלי אופי דתי פילנטרופי. בשנים של יציבות כלכלית וביטחונית ניכרה מאוד הפריחה בבניית המוסדות הללו, אולם גם בתקופה הממלוכית האחרונה (ובמיוחד במשך המאה התשיעית/החמש עשרה), בה התערערו היציבות והבטחון באזור, המשיכה מערכת החינוך בירושלים להנות משגשוג יחסי; אמנם, גם בירושלים ניכרו חולשה וירידה בהקמת ובהפעלת מוסדות חינוך בתקופה זו, אולם בהשוואה לערים אחרות בסוריה - שלא זכו למעמד של קדושה דתית - חולשה זו הייתה מצומצמת.