האם נסגרו שערי האג'תהאד?

תקציר

מאמר זה בוחן את הסוגיה של "סגירת שערי האג'תהאד" בהלכה המוסלמית. בניגוד לתפיסה המקובלת בעניין זה, טוען מחבר המאמר כי האג’תהאד (הפרקטיקה האסלאמית של יצירת חידושים משפטיים) מעולם לא הפסיק להתקיים. בחמש המאות הראשונות של האסלאם נתפס האג’תהאד על ידי כל האסכולות המשפטיות האורתודוכסיות כמרכיב חיוני של מדע שורשי ההלכה (אסול אל-פקה) וקבוצות או כתות שדחו אותו הוצאו מהקהילה הסונית– האורתודוכסית. הביטוי "סגירת שערי האג’תהאד" מופיע לראשונה בספרות  רק בתחילת המאה השישית להגְ’רה/השתים–עשרה לספירה הנוצרית, אולם עד המאה העשירית/השש–עשרה לא הצליחו חכמי ההלכה להגיע לקונצנזוס (אִגְ’מאע) באשר למשמעותו, וזאת בשל אי–בהירות מושגית. למן המאה העשירית/השש–עשרה ואילך פחת בהדרגה מספרם של המגְ’ַתהדוּן, ועמדתם של חכמי ההלכה (בעיקר מהאסכולה החַנַפית) אשר סברו כי שערי האג'תהאד אכן נסגרו הפכה מקובלת יותר. עם זאת מראה מחבר המאמר כי חכמי ההלכה המוסלמים המשיכו ליישם אג’תהאד, הגם שכינו את פעולתם בשם אחר. לאור מסקנתו זו, מציע המחבר לבחון מחדש כמה מהתפיסות המקובלות בדבר הקיפאון שחל באסלאם בכלל ובתחום המשפט בפרט.