מה כל כך נדיב בצדקה העוסמאנית?

על מושג הסדקה ומעשי הצדקה באימפריה העוסמאנית

תקציר

הדיון בהקדשים (אוקאף) העוסמאניים הגדולים מניח כמובן מאליו שמוסדות אלה הם סוג של מוסד צדקה. הנחה זו מובנת לאור העובדה שהוקף עצמו מוכר כסוג של צדקה - סדקה ג׳אריה - במסורת המוסלמית. אולם מחקר על אודות בתי התמחוי העוסמאניים (עמארת) מגלה שברוב המקרים חילקו מוסדות אלה מזון לא לעניים ולרעבים ללחם, אלא לקבוצה רחבה מאד של אנשים שהוגדרו נזקקים וראויים, ובהם: מורים, תלמידים, נוסעים, עובדי המדינה ולפעמים גם לעניים. אם כך, כיצד בכל זאת מגלמים מוסדות אלה את המושג צדקה? מסתבר, אם כן, שצדקה אינה בהכרח נתינה של החזק לחלש כדי לסייע לו במצוקה זמנית. אם נעזר ברעיונותיהם של הסוציולוג מרסל מוס והזואולוג אמוץ זהבי נוכל להבי ן את מושג הצדקה במסגרת רחבה יותר של נתינה, ולהבין נתינה (המכונה לפעמים אלטרואיזם) כמעשה שנועד להועיל לנותן לא פחות ואולי אף יותר משנועד להועיל למקבל. הצדקה היא אמצעי ליצור קשרים בחברה, קשרי עליונות ונחיתות, קשרי פטרונות ומחויבות, קשרים בתוך משפחות ובין שכנים. הצדקה מגדירה ואף מחזקת את הסדר החברתי הקיים. הערך הגבוה שמיוחס לצדקה במחשבה המוסלמית ובחברות מוסלמיות נובע לא רק מן הקוראן ומן הסונה, אלה גם מתופעות חברתיות אנושיות כלליות.