זהויות מודרניסטיות

סופים ווהאבים בצפון ניגריה

תקציר

משנות השבעים של המאה העשרים ואילך התפתחו בצפון ניגריה מאבקים בין זרמים רעיוניים וארגוניים שצמחו בהשפעת הואהביה, לבין הטריקות הסופיות. קונפליקטים אלו היו חדים וגלויים ובמקרים מסוימים אף אלימים והובילו לשינוי בולט בזהותו של האסלאם באזור זה, אזור אשר רבים ממאמיניו השתייכו עד לתקופה זו לטריקות סופיות (בעיקר לקאדריה ולתג'אניה). המאמר יתאר את התפתחות היחסים בין הזרמים בתקופה הפוסט-קולוניאלית וינתח את הגורמים הבין-לאומיים והפנים- ניגריים שהובילו להיווצרות הקונפליקטים ביניהם משנות השבעים ואילך. עם זאת, מאמר זה יטען כי המחקר נוטה לעתים לחלוקה דיכוטומית מדי של הזרמים באסלאם ובמיוחד, נוטה לייחס רדיקליות ופוליטיזציה לדוגלים בתפיסות והאביות, לעומת מתינות, ובמקרים מסוימים אף תבוסנות, לדוגלים בתפיסות סופיות. ניתוח היחסים בין הזרמים הרעיוניים השונים באסלאם הצפון-ניגרי כיחסים דינמיים המשתנים בהתמדה, ולא כיחסים המתאפיינים בעיקר בהתנגשות בין זהויות נפרדות, מאפשר לקיים מסגרת דיון גמישה יותר ביחסים אלה, יחסים שבעשור האחרון מתאפיינים גם בניסיונות להתקרבות וליצירת דיאלוג.