היידיש הפלסטינית ומשמעויותיה

שפה ותרבות ערבית ביישוב האשכנזי בארץ ישראל-פלסטין במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה

תקציר

מאמר זה מבקש להאיר שני מקרי בוחן המעידים על הקשרי שפה ותרבות ערבית שהתקיימו בחברה האשכנזית בארץ בתקופה הטרום־ציונית. המאמר טוען כי קשרים אלו ניתן להבין בצורה טובה יותר את מקומה של החברה האשכנזית באמצעות בארץ בתקופה הנחקרת, כחלק מ"בני הארץ", וכחברה שהייתה נתונה בתהליך של השתלבות במקום. מקרה הבוחן הראשון הוא היידיש שדוברה בקרב העדה האשכנזית בארץ במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה — דיאלקט ספציפי המכונה גם "יידיש פלסטינית". מקרה הבוחן השני הן השפעות של שפה ותרבות ערבית על החברה האשכנזית בארץ בתקופה הטרום־ציונית הנחקרת (הלוא היא תקופת "היישוב הישן"), המשתקפות מניתוח של מקורות היסטוריים כמו גם של ראיונות עכשוויים המהדהדים מציאות לשונית שהתקיימה בעבר. המאמר מציג מציאות שפתית־תרבותית שנעלמה מן העין ומן האוזן. מלבד המציאות החברתית־פוליטית שעולה מניתוח לשוני זה, אני מבקש לטעון כי אולי דווקא ההשתלבות שסימלו "היידיש הפלסטינית" והשימוש בשפה הערבית בחברה היהודית, תרמו לעויינות, או לרתיעה, של התנועה הציונית מכל אחת משתי שפות אלו — היידיש והערבית — שהפכו לימים ליריבותיה הגדולות של העברית. תנועה לאומית יהודית שביקשה לקדם פתרון שאינו מבוסס על השתלבות, אלא על הפרדה בין הערבי ליהודי ובין הערבית לעברית, תוך כיבוש האדמה, השפה והעבודה, ביקשה גם לקעקע מציאות לשונית שהייתה, למעשה, הפוכה לחלוטין ממטרותיה.