״קריאה טקסטילית״ בשמונה סיפורים עזתיים

תקציר

מאמר זה דן בשמונה סיפורים שכתבו יוצרים מעזה והמכונסים בקובץ הספרותי בלשון כרותה. קריאה פרשנית לינארית ומאורגנת בסיפורים העזתיים המתורגמים עלולה להוסיף לניכוסם בידי הלשון והתרבות העברית והישראלית, ולכן מציע המאמר "קריאה טקסטילית" בסיפורים אלה. "הקריאה הטקסטילית" נשענת על הסיפור ההומרי "פרוקנה ופילומלה", שבו מעבירה האחרונה, בסתר, אריג רקום לאחותה המעיד על אינוסה בידי טראוס, בעלה של האחות. קריאתה של פרוקנה את סיפורה של פילומלה בסימנים הרקומים על הבד אינה קריאה טקסטואלית כי אם "קריאה טקסטילית". באופן דומה מנסה המאמר להפוך את הסיפורים העזתיים מטקסט לטקסטיל באמצעות "תלישה" של סימן, של דימוי חזותי התופס מקום מרכזי בכולם, והוא דימוי היד. לשם פענוח דימוי חזותי זה נשען המאמר באופן חלקי על המודל האיקונוגרפי של ארווין פאנופסקי. ראשית מופעל השלב הראשון במודל, השלב הקדם-איקונוגרפי, ותיאור היד נבחן בסיפורים דרך הפריזמה העובדתית. בשלב השני, שלב הניתוח האיקונוגרפי, נבחן דימוי היד בסביבת ייחוס רחבה יותר של האומנות הפלסטינית העכשווית.