'פינוי-פיצוי', הכפר א-סמרה, 1948-1951

סוגיה ביחסי מדינת ישראל והקהילה הבהאית

תקציר

 מערכת היחסים בין מדינת ישראל לקהילה הבהאית בישראל ולמרכז הבהאי העולמי היא פרשה מרתקת של יחסי השלטון עם קהילה דתית קטנה הנתונה לחסותו. מערכת זו באה לידי ביטוי בין היתר בסוגיית הבעלות על שטחי קרקע בעלי חשיבות אסטרטגית והתיישבות. במאמר זה נסקור את האמצעים שנקטה מדינת ישראל כדי להעביר לבעלותה אתהקרקעות שהיו בבעלות חברי הקהילה הבהאית בכפר א־סמרה שבעמק הירדן לאחרמלחמת העצמאות.שלא כמו כפרים ערביים אחרים בתחום מדינת ישראל, היו אדמותיו של הכפרא־סמרה בבעלות בני הקהילה הבהאית. קהילה זו דגלה ברב־קיום דתי, התנגדהלמאבקים לאומיים והציגה עמדה ניטרלית במלחמה, ולכן הציבה מקרה מיוחד בפנ יהשלטונות הישראליים. משום כך העדיפה מדינת ישראל לרכוש את אדמות הכפרמבעליהן בכסף מלא ולפצות כמה מהאריסים שהתגוררו בו. עם זאת, פעלה המדינהביד תקיפה נגד תושבי הכפר שסירבו להתפנות בתמורה לפיצוי כספי.המאמר בוחן את השתלשלות האירועים ואת התהליכים שבמסגרתם עברו אדמותהכפר א־סמרה מבעלותם של בני הקהילה הבהאית לידי מדינת ישראל, ואת ההבדליםבין יחס השלטון הישראלי לבעלי הקרקע הבהאים לבין יחסו לאריסים הערבים בכפר ,על רקע מערכת היחסים בין מדינת ישראל לסוריה והמאבק על השטחים המפורזים.המחקר נעזר במגוון מקורות ראשוניים הנמצאים בארכיון מדינת ישראל )אמ״י(,בארכיון הציוני המרכזי )אצ״מ(, בארכיונים יישוביים, כמו ארכיון עין גב, ובארכיוניםפרטיים, כמו ארכיונו של ד״ר ירח פארן מקיבוץ האון והארכיון של איני עבאד ימקבוצת דגניה.התיישבות הבהאים בארץ ישראל ומערכת היחסים של הקהילה הזאת עםהרשויות המקומיות בישראל לא נחקרו עד היום, ומאמר זה הוא פרי מחקר חלוצ יבתחומים אלו.