בדיון יוצר מציאות

הרומן "התמונות שעל הקיר" והערגה לתור הזהב בעיראק

תקציר

המאמר עוסק בתגובות לתרגומו לערבית של הרומן התמונות שעל הקיר (2015) מאת ציונית פתאל קופרווסר, ובמשמעויותיו של תרגום זה לדיון העכשווי על יהודים בעיראק. עלילת הרומן מגוללת את סיפורה הטראגי של נוריה, אישה יהודייה עיראקית המורדת במנהגי החברה הפטריארכאליים בעיראק במחצית הראשונה של המאה העשרים. היא מאבדת את שלושת ילדיה באסונות שונים, והבן הרביעי, שנולד לאחר מות אחיו , להגר עם הוריו לישראל. בעקבות1951 הגדולים, בוחר, כמו יהודים רבים אחרים בשנת המהדורה בערבית של הספר, יצרו אינטלקטואלים עיראקים קשר עם הסופרת והרבו לכתוב על אודותיה בתקשורת העיראקית, וגם היא עצמה כתבה בעיתונות העיראקית. התגובות לרומן מלמדות על הופעתו של שיח חדש בחברה העיראקית המבקש ללמוד ולהכיר את המיעוט היהודי שחי בעיראק, שרובו עזב אותה בשנות החמישים של המאה העשרים. יצירתה של פתאל קופרווסר, כמו יצירותיהם של יוצרים ישראלים אחרים ממוצא עיראקי, נמכרות, נלמדות ונקראות בעיראק. המאמר מציע שהסיבה לכך היא שהן ממלאות בעבור ציבור הקוראים את הפרק החסר על יהודי עיראק, שהושכח מדפי ההיסטוריה בארצם. פתאל קופרווסר ציינה שחוותה חוויה דומה במערכת החינוך הישראלית שבה התחנכה, שכמעט שאינה מזכירה את מורשתם ותרבותם של יהודי עיראק. המאמר מסכם וקובע כי העיראקים המאמצים יצירות של יהודים ממוצא עיראקי אינם עוסקים בישראליותם, אלא רואים בהם עיראקים משום שהם משמרים את מורשתם התרבותית של הוריהם.