מסורתיות, היסטוריה, תרבות ותאוריה

רעיונות לקריאה מחודשת בביוגרפיה של אלי כדורי ובכתביו

תקציר

ההיסטוריון והאינטלקטואל היהודי אלי כדורי היה חוקר מוביל של המזרח התיכון המודרני, איש מדע המדינה וחוקר לאומיות באקדמיה הבריטית שאחרי מלחמת העולם השנייה. במאמר זה אראה כי "מסורתיות" בהיותה קטגוריה תרבותית־היסטורית, ביטוי של מודרניות יהודית במזרח התיכון ופרספקטיבה אנליטית, פותחת אפשרויות לקריאה מחודשת בביוגרפיה של כדורי ובכמה מעמדותיו. אטען כי מסורתיות כמיצוב ביניים וכעמדה תאורטית, אפשרה לכדורי לפתח חשיבה ביקורתית שאינה מחויבת להמשגות ולמערכות דיכוטומיות או לחשיבה המתיישבת עם שיחים ודימויים שבהם המסורת מנוגדת למודרנה ולקדמה. מסורתיות משמשת הנחת יסוד לטענתי, שבניגוד לדימוי שכדורי היה "שמרן", עמדותיו הולמות מגמות ביקורתיות בשיח האקדמי העכשווי, ובראשן ביקורת החילון והמודרניזציה. יתרה מזו, מסורתיות אפשרה לכדורי לפרק המשגות ודיכוטומיות מודרניסטיות רווחות ולכונן אותן מחדש.

יכולת זו של כדורי לא הייתה רק תוצר של מסורתיות, אלא גם של שורת הקשרים היסטוריים שעיצבו את עולמו התרבותי והאינטלקטואלי, כגון ההיסטוריה התרבותית והחברתית של משפחות האליטה היהודיות בבגדאד, ושל משפחת כדורי המורחבת במאות התשע־עשרה והעשרים, וחוויית המעברים התרבותיים והפוליטיים בין עולמות וזיכרונות אימפריאליים, עוסמאניים ובריטיים, קרובים ורחוקים, לבין הלאומיות וגילוייה הרדיקליים בעיראק בשנות השלושים והארבעים. לכך נוספה מורכבותה של התודעה היהודית העיראקית המודרנית, שהייתה תמהיל של יסודות בבליים, ערביים ספרדיים ואנגליים, ואצל כדורי היא נעה בין בגדאד הקדומה, אל־אנדלוס, ספרד הנוצרית ולונדון המודרנית.