מתרגם בעל כורחו

סמיר נקאש - סופר רב־לשוני בעידן של חלוקות לאומיות

תקציר

מאמר זה מתמקד בסגנון הפואטי הרב־לשוני ביצירתו של סמיר נקאש, ורואה בו מקרה מבחן של כתיבה רב־לשונית במציאות ספרותית חד־לאומית וחד־לשונית, שבה פער חריף בין לשון הטקסט לבין ציפיות קהל הקוראים ולשונותיו. המאמר בוחן את יחסי השפות ביצירתו של נקאש בזיקה לתהליכים קולוניאליים ולאומיים, ובעיקר ההפרדה בין עברית לערבית כשפות אויבים, וההפרדה המודרניסטית בין הערבית המדוברת המאמר שואל כיצד והכתובה, שרווחה הן בלאומיות הערבית והן בחוגים אקדמיים. מאירה כתיבתו של נקאש מחדש את שורשי הפיצול המודרני, הקולוניאלי והלאומי, בין הערבית לעברית, בין ספרות ערבית לספרות עברית, בין השפה הספרותית לשפה המדוברת, בין מסורות אסלאמיות למסורות יהודיות ובין לשון מיעוט יהודית ללשון רוב ערבית. לצד המודל הפואטי הרב־לשוני, מאמר זה בוחן את היצירה של נקאש ביחס לסוגיית התרגום — לא רק תרגום בין ערבית לעברית בהיותן שתי שפות מובחנות, אלא תרגום כחלק בלתי נפרד מפעולת הכתיבה והדיבור. ריבוי המשלבים הלשוניים בכתיבתו של נקאש מייצר חללי תרגום מרובים, חלקם בתוך הטקסט עצמו, בין הלשונות המדוברות והכתובות, המתערבבות בתוך הטקסט ובתוך לשונם או תודעתם של הדוברים. לעיתים התרגום מתרחש במגע שבין שתי דמויות, ולפעמים בתפר שבין המחבר לטקסט ובין הטקסט לקוראים, ומהדהד את הפער שבין הדיבור לכתיבה.