מיץ ענבים תחת השמש

ייצור יין בתקופה האסלאמית הקדומה בארץ ישראל

תקציר

גיתות יין רבות המתגלות במחקרים ארכיאולוגיים בישראל מתוארכות לתקופה הביזנטית, והשימוש בהן מתוארך, לכל המאוחר, עד המאה השמינית לספירה. הסיבות המרכזיות שמעלים הארכיאולוגים להפסקת השימוש בגיתות קשורות, במישרין או בעקיפין, בכיבוש הערבי של ארץ ישראל. ראשית, האסלאם אוסר על צריכת אלכוהול, ומכאן ההנחה שרוב האוכלוסייה לא צרכה יין. שנית, מקובלת התפיסה שהפסקת הקשרים עם האימפריה הביזנטית הובילה להפסקת ייצוא היין. ואולם, טקסטים מן המאות הראשונות לאסלאם מדגימים ייצור, שיווק וצריכה של אלכוהול — בעיקר יין — בחלקים מגוונים באוכלוסייה ובקרב בני דתות שונות. נוסף על כך, תיארוך מחדש על פי טכניקות בנייה של גיתות ושל מִתקנים דומים, שנתגלו באתרים במרכז ישראל, מציע כי רובם נוסדו אחרי התקופה הביזנטית־אומיית. תוצאות התיארוך מעידות על שינויים בטיפוסי המִתקנים מהמאה השביעית עד המאה העשירית, ומרמזות על התרחבות גאוגרפית של אזורי גידול הגפן. במאה העשירית פעלו שלושה טיפוסי מִתקנים באותם המרחבים, וייתכן ששימשו לייצור מוצרי תירוש שונים. אחד הטיפוסים יועד כנראה לייצור תירוש לא מותסס, שאפשר היה להתסיס בקנקנים או לבשל לסירופ. שאר הטיפוסים יועדו לייצור יין.