מצרים ואתיופיה

זיקה ונתק

מחברים

DOI:

https://doi.org/10.64166/e8y93c70

תקציר

מצרים ואתיופיה היו ונשארו שכנות רלוונטיות גם בלא שיהיה ביניהן גבול משותף. הקשר ביניהן התבטא בתלותן בנהר הנילוס, באסטרטגיה של אגן ים סוף, ובמיוחד בכנסייה המשותפת ובדינמיקה יחסים מוסלמית־נוצרית. המאמר סוקר את הממדים התרבותיים־דתיים של הקונספטואליזציה ההדדית, ומזכיר את מיקומה המיוחד של אתיופיה בתודעת האחר ובהגדרות העצמיות של המוסלמים. עיקר הדיון מתמקד בממד הנוצרי. תגי ארליך מנתח את משמעות היותה של אתיופיה בישופות מצרית קופטית, ואת הטרנספורמציות שחלו בקשר . בין שתי המדינות עם צמיחתן של התנועות הלאומיות המודרניות. התהליך שהוביל לרפורמה ולפשרה בין הלאומיות המצרית ללאומיות האתיופית בשנות הארבעים נהרס בעקבות המהפכה הנאסריסטית והגדרותיה הזהותיות הערביות . ב־ 1959 נותקו רשמית יחסיהן הכנסייתיים שמוסדו במאה הרביעית, ובתוך כך חל גם שינוי מרחיק לכת בסדרי חייה של אתיופיה מצד אחד, ובמעמדם של הקופטים במצרים מצד שני.

References

Downloads

פורסם

1998-06-01

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

“מצרים ואתיופיה: זיקה ונתק”. 1998. ג’מאעה: כתב עת בינתחומי לחקר המזרח התיכון 3 (יוני): 62-79. https://doi.org/10.64166/e8y93c70.

Most read articles by the same author(s)