על קדושים, נוכלים ומאמינים במצרים

הסיפור 'הקדוש' מאת מחמוד תימור וההקשר ההיסטורי של כתיבתו

תקציר

סיפורו של מחמוד תימור, מהבולטים בסופרי ׳האסכולה המודרנית׳, שתרגומו מובא כאן, מתאר פולחן של שיח׳ קדוש, שמאמינים עולים אליו לרגל כדי להיעזר בכוחות הריפוי המופלאים שלו. העיסוק באסלאם עממי ובפולחן קדושים רווח ביצירותיו של תימור, כמו בסיפורים של סופרים נוספים בקבוצת ׳האסכולה המודרנית׳, שבמסגרתה פעל תימור באמצע שנות העשרים של המאה העשרים. הסיפור מהווה נקודת מוצא לדיון בהקשר ההיסטורי של כתיבתו: הביוגרפיה של מחמוד תימור, המטרות של קבוצת אמני ה׳אסכולה המודרנית׳ והאווירה הפוליטית-תרבותית ששררה במצרים במחצית הראשונה של המאה העשרים. הרקע ההיסטורי חושף את המשמעויות המורכבות של הפולחן האסלאמי העממי בסיפור זה וביצירות נוספות: העיסוק באמונות העממיות אפשר לסופר, מצד אחד,לתאר בנימה אוהדת את תרבות המעמדות הנמוכים והכפריים, שנחשבה לתרבות המצרית האותנטית, ומצד שני לבקר את השחיתות של אנשי דת בחברה המצרית. השילוב של תימות מצריות-אסלאמיות במסגרת ז׳אנר מערבי - הסיפור הקצר - אפשר לסופר להבליט את ייחודו ומקוריותו, אך גם לצאת בהתרסה נגד הקולוניאליזם המערבי, למרות התפעלותו מהישגי התרבות המערבית. לבסוף, באמצעי זה קיווה תימור, בן למשפחת אליטה זרה, לפנות לקהל קוראים רחב ולהדגיש את שייכותו ללאום המצרי.