מסע הצלב האחרון?
המערכה על ארץ-ישראל בראי התעמולה הבריטית, 1918-1917
DOI:
https://doi.org/10.64166/5ssp0k26תקציר
מעבר לחשיבותה האסטרטגית המעשית, המערכה הצבאית על ארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה נוהל על-ידי ממשלת בריטניה כתרגיל מובהק בתעמולה. מהלך הקרבות והטקסים שליוו את הניצחון תוכננו, עוצבו ויוצגו כך שיעלו את המורל הלאומי של הבריטים. הנטייה האינסטנקטיבית כמעט לאזכר את מסעות הצלב בהקשר הזה - והנטייה המתבקשת לא פחות להדחיק את האזכורים הללו, פן יבולע לבריטים - חשפו מתחים וסתירות שרחשו מתחת לחזותו האחידה, הבטוחה בעצמה, של האתוס הבריטי האימפריאלי: לא מדובר רק ביחסים השבריריים שבין השלטון הבריטי לבין נתיניו המוסלמים מעבר לים, אלא גם בפער תרבותי וחברתי בתוך בריטניה עצמה, פער בין האנשים שמונו לעמוד בראש מנגנון התעמולה המלחמתי לבין קהל היעד שלהם. הקשיים בגיבושו של קו תעמולתי אחיד מוכיחים כי אוצר הדימויים האוריינטליסטי לא היה מונוליתי כלל ועיקר. ההפך הוא הנכון: האופן שבו הובן ודומיין המזרח היה תלוי מעמד חברתי והקשר תרבותי. המאמר הזה מתחקה אחר הדימויים והנרטיבים שסיפקו מסגרת פרשנית לאירוע של כיבוש פלשתינה/ארץ-ישראל על ידי הבריטים. מטרתו היא להציע מבט חדש על הנוכחות הבריטית בירושלים, ומעבר לכך להדגים כי כל נסיון להבין את החזון הקולוניאלי חייב להביא בחשבון את האינטרסים המנוגדים ואת האתוסים החלופיים שמאפיינים את המרכז האימפריאלי לא פחות מאשר את הפרובינציה הנשלטת.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2004 ג'מאעה: כתב עת בינתחומי לחקר המזרח התיכון
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
