ידידיו הפרועים של אלוהים
חוגים דרוישים בתקופה האסלאמית התיכונההמאוחדת 1200-1550
DOI:
https://doi.org/10.64166/vnbkya17תקציר
בשל סטייתם מן הנואמות החברתיות-דתיות בכל הנוגע למראה חיצוני, לבוש, התנהגות וביטויי אדיקות דתית, נחשבו הדרוישים הנודדים של עולם האסלאם בתקופה התיכונה המאוחרת (המאות השלוש-עשרה עד השש-עשרה), הן בעיני בני זמנם והן במחקר המודרני, לגילוי נחות של הדת העממית. קראמוסטפא מקדיש להם מחקר היסטורי. הוא סוקר את צורות האדיקות וההתארגנות שלהם בהקשר הרחב של חקר מגמות הפרישות ודחיית העולם באסלאם. טענתו היא כי האדיקות הדרוישית דוחת-העולם צמחה מתוך הסופיות, והיא סינתזה של שניים מזרמי המשנה החשובים ביותר שלה: הסגפנות (אסקטיות) והאנרכיזם האינדיווידואליסטי.
References
Downloads
פורסם
2007-01-01
גיליון
מדור
מאמר מתורגם
License
Copyright (c) 2007 ג'מאעה: כתב עת בינתחומי לחקר המזרח התיכון
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
כיצד לצטט
“ידידיו הפרועים של אלוהים: חוגים דרוישים בתקופה האסלאמית התיכונההמאוחדת 1200-1550”. 2007. ג’מאעה: כתב עת בינתחומי לחקר המזרח התיכון 16 (ינואר): 97-128. https://doi.org/10.64166/vnbkya17.
