בחיפוש אחר אורו הטוב של צ'ינגיס-ח'אן

העלייה בחשיבות דמותו של צ'ינגיס-ח'אן והשיח הנאו-דאסתני בקזחסטאן

תקציר

בעת ובעונה אחת עם דעיכת חשיבות דמותו של לנין בברית המועצות בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת ועם ’גסיסתה' במדינות שנוצרו לאחר התפרקותה, החלה לעלות דמותו של צ'ינגיס־ח'אן במרכז אסיה, במונגוליה ובאזורים מסוימים ברוסיה. תופעה זו מתקשרת לשיח רחב, שבהיעדר דיון אקדמי אחר, המחבר מכנה אותו ’שיח נאו־דאסתאני'. אף שאפשר לאתר את שורשי התופעה עוד בתקופות מוקדמות יותר, פרה־רוסיות, התקופה המעצבת ביותר של השיח הזה התרחשה בתקופה הסובייטית המאוחרת דווקא )מסוף שנות החמישים ועד לשנות הפרסטרויקה, בסוף שנות השמונים(. בעקבות מותו של סטאלין, באמצע שנות החמישים החלו אנשי הרוח בני האוכלוסיות הילידיות של האזורים המזרחיים של ברית המועצות לערער על הנחות היסוד ההיסטוריות הסובייטיות. הנחות יסוד אלו כוננו לעתים קרובות בידי סטאלין עצמו, והן נועדו להצדיק את הסדר הבין־אתני שהתקיים בברית המועצות. אף שחלפו למעלה מעשרים שנה מאז התפרקות ברית המועצות לא איבד שיח זה מחשיבותו, היפוכו של דבר — תפוצתו גברה והוא מגויס למטרות עכשוויות ועתידיות. אחד ממקרי הבוחן המרכזיים להבנת תהליך התגבשות השיח הנאו־דאסתאני והתמורות בדימויו של צ'ינגיס־ח'אן התרחש ומוסיף להתרחש כעת בקזחסטאן.