"שהטעיתי אומה גדולה כזו, וכבר עבר זמני"

מילנריזם עוסמאני ו"דת האמת" בספר החזיונות לר' חיים ויטאל

תקציר

מאמר זה מוקדש לניתוח חלום אחד, יוצא דופן, המופיע בספר החזיונות — אוסף אירועים, חזיונות וחלומות, שחלם ר' חיים ויטאל (רח"ו, 1542–1620), מבכירי המקובלים בכל הדורות, שפעל בצפת, בירושלים ובדמשק, ושחלמו אחרים עליו. החלום מיוחס לדמות המכונה בו ה"פּליל סעד אל דין דגל טומאת אומת כל הישמעאלים". בחלומו סעד אל־ דין מוצא הן את עיסא בן מרים, הן את מוחמד, מושפלים ומבוזים, מפני שהטעו את מאמיניהם ונתגלה שדתותיהם ריקות וזמנן עבר. על רקע זה המון הישמעאלים מחפש בחלום אחר "דת אמת" להחזיק בה, ומוצא אותה בדתם של ר' עקיבא ורח"ו, "ראש לכל דת היהודים". המאמר מציע הקשר לחלום, ובעיקר לפנטזיה העולה ממנו, פנטזיה של היפוך יחסי הכוח באמצעות הכרה פנימית מוסלמית ביהדות שהיא "דת האמת". זאת, הן על רקע קשריו הממשיים של רח"ו עם פלילים — דמויות סמכות דתיות מוסלמיות מקומיות, לכל אורך שנות חייו, והן על רקע השיח המילנרי המוסלמי התוסס במאה השש־עשרה, ובכלל זה הציפיות המשיחיות סביב שנת האלף ההיג'רית (1592/1591). המאמר קושר את החלום בדיון על אודות ה"קונפסיונליזציה" של האימפריה, היינו הידוק הזיקה בין דמותה הציבורית של האימפריה כאומה סונית, לבין הדתיות הפרטית של נתיניה, והעניין העמוק בשאלת דת האמת שהייתה כרוכה בה. המאמר מציע לראות בחלום עיבוד יהודי רגיש, ברוח השיח המילנרי בן הזמן, הרותם לצרכיו נרטיב נגד אסכטולוגי, צופי או אחר, כדי להמשיג את שאיפתו לשינוי ואת הכרתו במרקם העדין של יחסי הכוח באימפריה.