שליחים ציונים? השליחים הערבים בתימן בשנות החמישים של המאה העשרים

תקציר

לאחר העלייה הגדולה מתימן  (1948–1950) נשארו בתימן האמאמית כאלפיים יהודים, שחיו חיים נוחים, ויחסיהם עם המוסלמים היו בדרך כלל טובים. עם זאת, הקשרים של יהודי העולם עם יהודי תימן, שחיו תחת שלטון האמאם אחמד חמיד אל־דין (1948–1962), היו מוגבלים בשל המרחקים הגדולים ובגלל המתיחות הפוליטית בתימן. שליחי הסוכנות היהודית היו מעוניינים להעלות לישראל גם את היהודים האלה. כדי להגיע אל הקהילות היהודיות ולעודד את יציאת היהודים מתימן נזקקו אנשי הסוכנות היהודית לעזרתם של שליחים שיבקרו בקהילות המרוחקות, והדרך שנבחרה לכך הייתה העסקת חברות הסעה ערביות. השליחים הערבים ביקרו בקהילות השונות, שכנעו את היהודים ואת המוסלמים לאפשר את יציאתם וליוו את השיירות עד הגעתן לעדן. המאמר מתאר את דרכי הפעולה של השליחים ומסביר את הבחירה המפתיעה בהם, בחירה שמקורה בגורמים כלכליים ודתיים, ומראה כיצד היכרותם של השליחים עם נבכי הפוליטיקה התימנית המקומית אפשרה להם להצליח במשימתם. לטענתי, הפעלת שליחים ערבים היא מקרה בוחן דרכו אפשר ללמוד על שיתוף פעולה בין התנועה הציונית לבין השלטונות המוסלמים, שיתוף שעודד את יציאת היהודים. עבור הציונים הייתה זו תרומה משמעותית להקמת מדינת ישראל ולהגדלת אוכלוסייתה היהודית, ועבור המוסלמים אפשרה יציאת היהודים להלאים את רכוש היהודים, להרחיב את השטחים הפנויים במדינה ולסלק גורמים בעייתיים מבחינה פוליטית ודתית. המאמר עוקב אחרי שלבי העלייה מתימן ומציג את הגורמים להצלחת המבצע. לצד ההצלחה הוא בוחן את פגמי המפעל, ובהם פגיעות ביהודים וברכושם, וכן ההחלטה של חלק מן היהודים להישאר בתימן ולהתאסלם.