"מצריות" ו״על־מצריות" ברפרטואר התרבותי של טה חסין

עיון מחדש בשיח ההיסטוריוגרפי בשאלת עיצוב זהותה של מצרים המודרנית

תקציר

מאמר זה בוחן את מעמדה של דת האסלאם מול התבונה המודרנית במשנתו של טה חסין. דרך החקירה המוצעת בו, הבוחנת עמדות מוצא בשיח ההיסטוריוגרפי , שונה מן הקו הפרשני המסורתי שהוא דיכוטומי במהותו. המתודה החדשה אינה מקבלת את הנחותיה הבסיסיות של הגישה ההיסטוריוגרפית הרווחת. לשיטתה של גישה זו, תהליך עיצוב הזהות הקולקטיבית המצרית והתפתחותה האינטלקטואלית של התרבות הלאומית במצרים ראויים להיבחן כתחרות בין שתי מסגרות הזדהות מנוגדות זו לזו, כתוצר של מאבק, שבראשיתו מנצחת האסכולה הטריטוריאלית־ייחודית וכובשת לה מעמד דומיננטי בתודעת מעצבי הזהות הלאומית במצרים, ובהם טה חסין, ובהמשכו היא הולכת ומאבדת את מעמדה לטובת האסכולה העל־מצרית. המסקנות העולות מניתוח הסוגיה אינן מתיישבות עם המבנה הדיכוטומי של השיח ההגמוני. חסין לא היה דוברו המובהק של הנרטיב הטריטוריאליסטי בשנות העשרים, ובשנות השלושים, עם השינו י בהרכבו של מרכז המכלול הרב־מערכתי, לא הפך לנציג המובהק של הנרטיב האסלאמי־ערבי. בשנות העשרים כלל ניסוחו התרבותי של חסין אלמנטים מ ן המורשת האסלאמית־ערבית, ובשנות השלושים המשיך חסין להחזיק במרכיבים טריטוריאליים מן המערכת התרבותית המצרית.