בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

ייצוגים של ציונות וישראליות בהגדות של פסח

תקציר

ההגדה של פסח הנה טקסט עתיק יומין המוכיח לכאורה את עתיקותה של האומה ואת זיקתה הנצחית לארך, טקסט הנקרא בחוג המשפחה במסגרת מצוות "והגדת לבנך". המאמר מתמקד בהגדרות שנדפסו לאחר קום המדינה ואשר שמרו על נאמנות לטקסט הקדום, אך באופן סמוי וגלוי נשזר בהן ההקשר הלאומי. תהליך זה הובנה באמצעות דברי פתיחה וציורים שנוספו להגדה, ובאמצעות פרשנויות שנוצקו לתוכה בהתאם לאתוסים שאפיינו את הציונות ואת החברה הישראלית עם שינויי התים. מאחר שמרכיבים לאומיים היו, כך נראה, חלק מההגדה של פסח מאז ומעולם, עוסק חלקו הראשון של המאמר באיתור נקודות החיבור שבין הטקסט הקדום לאתוסים הללו. חלקו השני עוקב אחרי הגלגולים שעברה ההגדה מאז קום המדינה ובוחן כיצד הושפעה מן השינויים שחלו בחברה הישראלית ובערכיה. ייחודו של מפעל ההגדות טמון בכך שיותר משהבנו ההגדות את האומה, נבנו הן בידי העם. חלקו האחרון של המאמר בודק, לפיכך, את האופו שבו אומצו הסמלים הלאומיים אל תוך ההגדה וכיצד קבוצות שונות בחברה הישראלית, שכל אחת מהן ראתה עצמה כנציגה של הציונות "האמיתית", פירשו אותם מחדש.