גוגול כהיסטוריון בתולדותיה של המזרחנות הרוסית

תקציר

מאמר זה מנתח את מסתו של הסופר הרוסי ניקולאי גוגול 'אל–מאמון' ומציב אותה בהקשר ההיסטורי שבו נכתבה. מסה זו, השייכת ל'תור הזהב' בספרות הרוסית, עומדת במפגש הדרכים שבין הספרות למדע המזרח הרוסי ומעידה על ההשפעה ההדדית ביניהן. 'אל–מאמון' מציגה את גוגול הן כהיסטוריוגרף המבקש לקדם אסכולה חדשנית בלימודי ההיסטוריה, הן כפולמוסן חברתי היוצא נגד עריצותו של הצאר ניקולאי והן כהיסטוריון של העולם המוסלמי העתיק. ניתוח הטקסט בהקשרו ההיסטורי יראה כי מדובר במשל חברתי–פוליטי. כמו כן עוקב המאמר אחר התפתחותה של המזרחנות האקדמית ברוסיה מראשית המאה השמונה עשרה ועד שנת 1917, במקביל לגדילתה של המדינה הרוסית לממדים אימפריאליים ולצמיחתה של התרבות הרוסית המודרנית. הטענה המרכזית היא כי הפריחה התרבותית והמדעית ברוסיה החל מימיו של הצאר פטר הייתה כר לכינונה של אופוזיציה לא פוליטית לרודנות הצארית. אופוזיציה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בתחום הביניים שבו התערבה המזרחנות המדעית בספרות ובהגות החברתית הרוסית, בהחדירה אליהן נימות אוריינטליסטיות–גזעניות. המאמר מציע את המונח 'אוריינטליזם פופולרי' להגדרתו של תחום ביניים זה ומסכם ש'אל–מאמון' מאת גוגול הנו יצירה ייצוגית של סוגה זו בתרבות הרוסית.