קאנון למדינה, קנון לאמנות

המשגת הסינתזה הקלאסית באמנות ובאדריכלות באימפריה העוסמאנית

תקציר

זהות אמנותית מובהקת משלה נקבעה למדינה העוסמאנית בשנות החמישים של המאה ה־16, כחלק מתהליך התגבשותה והבניית תפיסתה העצמית כחברה אסלאמית אורתודוקסית הנבדלת משכנותיה. הפתיחות ששררה לפני כן לדגמי האמנות והאדריכלות הפרסיים והאירופיים פחתה. האדיקות הדתית השפיעה על היחס לייצוג דמויות באמנות, על צמצום הצריכה הראוותנית של כסף, זהב ואבני חן, ומכאן - על הפנייתם של משאבים רבים לפיתוחן של תעשיות אריגי הפאר ואריחי הקרמיקה. מעמד מועדף ניתן לארכיטקטורה ולקליגרפיה. קנה המידה של הצורות ששימשו באמנויות הדקורטיביות הוגדל באופן נועז, ועמו גם הצורות הארכיטקטוניות המסורתיות, כדי ליצור אפקטים מונומנטליים חסרי תקדים. הייצור האמנותי נוהל באופן ריכוזי לגמרי בחצר באסתנבול, בסדנאות שבראשן עמדו חניכי מערכת הדבשירמה. רוב מוצריהן היו גרסאות פאר של חפצים שימושיים שנועדו למגוון רחב של נסיבות טקסיות, פומביות ופרטיות, דתיות וחילוניות. התרבות החזותית שנוצרה בבירה התפשטה אל המחוזות. האחידות היחסית הייתה למאפיין היסודי של האמנות והאדריכלות העוסמאנית; היא גיבשה את הזהות העוסמאנית, ליכדה את האימפריה רחבת הידיים, וצמצמה את הפער התרבותי בין המרכז לפריפריה. בה בעת אישרה האמנות העוסמאנית - על דרכי הביטוי שלה וארגונה החברתי - את עליונותה של אסתנבול ואת היבדלותה של העילית השלטת, ונתנה ביטוי ברור למדרג המורכב והמוקפד של החברה העוסמאנית.