החיים החברתיים של דבר לא חוקי

חשיש ויהודים בפלשתינה המנדטורית ובמדינת ישראל

תקציר

בעזרת ספרות יפה, פרשנויות עיתונאיות ומסמכים רשמיים מאמר זה בוחן את השיח הציבורי היהודי על חשיש בארץ ישראל המנדטורית ובשני העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. יהודי הארץ התנערו משימוש בחשיש בשל החשש מפני התבוללות־יתר בלבנט, וראו בו עדות לנחשלות הקשורה למציאות החיים של ערביי המזרח התיכון. ידע קולוניאלי על חשיש (וגם פנטזיות אוריינטליסטיות) חיזקו את הפחדים האלה, שכן הוא סייע בהטמעת הטיעון שחשיש הוא חומר אוריינטלי המפיח רוח חיים בפתולוגיות הטמונות, כביכול, במנטליות הערבית. ידע זה המשיך להיות רווח גם אחרי הקמת מדינת ישראל והותאם למציאות החדשה: ריקון הארץ מאוכלוסייתה הערבית בנכבה, ואכלוסה מחדש ביהודים מהמרחב המוסלמי. חלק מהיהודים האלה השתמשו בחשיש בארצות מוצאם והביאו עימם את ההרגל לישראל, אחרים החלו לעשן חשיש בישראל בשל דחיקתם לשוליה החברתיים־אתניים. אף שעישון חשיש בישראל בשנות החמישים וברוב שנות השישים הוגבל לכמה אלפים מבני המעמד התחתון המזרחי, הוא הצית מחדש את חרדות מעמד הביניים מפני לבנטיניזציה ושיערוב המדינה היהודית, ובאותה העת סייע להפללת המזרחים ולדחיקתם לשולי החברה בישראל.