מצרים ואתיופיה
זיקה ונתק
DOI:
https://doi.org/10.64166/e8y93c70תקציר
מצרים ואתיופיה היו ונשארו שכנות רלוונטיות גם בלא שיהיה ביניהן גבול משותף. הקשר ביניהן התבטא בתלותן בנהר הנילוס, באסטרטגיה של אגן ים סוף, ובמיוחד בכנסייה המשותפת ובדינמיקה יחסים מוסלמית־נוצרית. המאמר סוקר את הממדים התרבותיים־דתיים של הקונספטואליזציה ההדדית, ומזכיר את מיקומה המיוחד של אתיופיה בתודעת האחר ובהגדרות העצמיות של המוסלמים. עיקר הדיון מתמקד בממד הנוצרי. תגי ארליך מנתח את משמעות היותה של אתיופיה בישופות מצרית קופטית, ואת הטרנספורמציות שחלו בקשר . בין שתי המדינות עם צמיחתן של התנועות הלאומיות המודרניות. התהליך שהוביל לרפורמה ולפשרה בין הלאומיות המצרית ללאומיות האתיופית בשנות הארבעים נהרס בעקבות המהפכה הנאסריסטית והגדרותיה הזהותיות הערביות . ב־ 1959 נותקו רשמית יחסיהן הכנסייתיים שמוסדו במאה הרביעית, ובתוך כך חל גם שינוי מרחיק לכת בסדרי חייה של אתיופיה מצד אחד, ובמעמדם של הקופטים במצרים מצד שני.
References
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 1998 ג'מאעה: כתב עת בינתחומי לחקר המזרח התיכון
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
