למדנות דתית, סופיות ופוליטיקה לאומית במצרים

סיפורן של משפחות עליש ואל-קאיאתי

תקציר

במוקר המאמר מתואר דיוקנן של שתי משפחות עולמא במצרים בתקופה שבין המחצית השנייה של המאה ה־ 19 וראשית המאה ה־ 20 שיש בו כרי להאיר באופן ביקורתי את הנרטיב המחקרי לגבי העולמא האזהריים. המחקר הקיים נוטה להדגיש את דחיקתם לשוליים של העולמא על רקע תהליכי המיסוד המדינתי והגיבוש הלאומי שפקדו את מצרים במהלך המאה ה־ 19 . תמות מרכזיות בנרטיב זה עוסקות בהתנזרותם של העולמא ממעורבות אקטיבית בפוליטיקה הלאומית, ומציגות את תפקודם כחותמת גומי דתית של מדיניות שלטונית או ככלי ניגוח במאבקים פוליטיים. באמצעות המקרה הפרטי של משפחות עליש וקאיאתי מבקש המאמר להרהיב את הדיון במעמדו של הממסד הדתי בהוויה המצרית בתקופה הנידונה. המאמר חושף להט דתי ודיסידנטיות שתורגמו למעורבות ערה באירועים הפוליטיים שעיצבו את חיי תושבי עמק הנילוס, כמומרדעראביבשנים 1882-1881 או מרד 1919 . הוא גם פותח צוהר לעולם רב־גוני שהכיל תרבות גבוהה ונמוכה, זהות מצרית וזהות אסלאמית־עוסמאנית, ואינטראקציה תרבותית עם המרחב האזורי. במבט לאחור, המאפיין המובהק של הפוליטיקה המזרח תיכונית היה ועודנו פוליטיזציה של הדת יותר מאשר דחיקתה מרשות הרבים, עובדה שהבטיחה מרחב מחיה עבור הממסד הדתי גם במדינת הלאום המצרית.