׳עם פסנתר אי אפשר לרקוד ריקודי בטן׳

דימויי האימפריה העוסמאנית במחוזות הזיכרון הישראליים

תקציר

האימפריה העוסמאנית משלה בשטחי ארץ ישראל ארבע מאות שנים, ואף על פי כן מעמדה בזיכרון הקולקטיבי היהודי במדינה ישראל הוא, לכל הפחות, זניח. התקופה העוסמאנית בארץ ישראל היא מושא לדחיקה ולהשכחה. מאמר זה מנתה את הדימויים ואת הייצוגים השונים של תקופת השלטון העוסמאני בארץ ישראל, כפי שהם מתבטאים בארבעה ׳מחוזות זיכרון׳ ישראליים מרכזיים: בשימור המורשת הבנויה, בספרי לימוד, בספרי ילדים ובמוזיאונים. רובם המכריע של הדימויים והייצוגים הרווחים של האימפריה העוסמאנית במחוזות הזיכרון האלה הם בעלי אוריינטציה שלילית. טענת המאמר היא שהשכחה ההיסטורית של האימפריה העוסמאנית איננה תוצר של תהליך בליה טבעי של הזיכרון, אלא של הבניה שיטתית המשוקעת בשלושה הקשרים פוליטיים: הדיכוטומיה האוריינטליסטית בין מזרה ומערב, שהלאומיות הישראלית אימצה אל לבה; השכחת האימפריה העוסמאנית באצטלה להשכחת העבר הפלסטיני של הארץ וכחלק מהוויכוח בדבר שורשי הסכסוך; וההקשר הלאומי הציוני והקיום הקדמוני שהציונות מייחסת לעצמה. אל מול ייצוגיה השגורים של האימפריה העוסמאנית, המאמר מציג שורת מחקרים היסטוריים, השופכים אור חדש על ההיסטוריה העוסמאנית בכלל ועל העבר העוסמאני המורכב של ארץ ישראל בפרט. לצד התפקיד החשוב שיש למחקרים אלה בהעמדת ההיסטוריה העוסמאנית של ארץ ישראל על כנה, הם גם עדות לפער הדרמטי בין הנרטיב ההיסטוריוגרפי העכשווי, פרי עבודתם של היסטוריונים ישראלים ביקורתיים, לבין מחוזות הזיכרון ותוצרי התרבות.