יחסי שבט ומדינה בעבר-הירדן המנדטורית

השבטים ותהליכי כינון המדינה המודרנית

תקציר

משטר המלוכה ההאשמי בירדן נהנה באורח מסורתי מתמיכה של בני השבטים, הנתפסים כעמוד השדרה של השלטון. בהקשר המזרח תיכוני מייצגת ירדן מקרה ייחודי של שילוב מוצלח של בני השבטים במסגרת המדינה המודרנית. שילוב זה הושג כמעט ללא שימוש באלימות ואפשר לשבטים ליצור לעצמם תפקיד פוליטי במסגרת המדינה ולפתח אינטרס בקיומה. למרות חשיבותה של תופעה זו להתפתחות המדינה המודרנית, לא הוסברו שורשי היחסים המיוחדים בין השבטים לבין המדינה באופן מספק. מאמר זה בוחן מספר סוגיות ביחסי שבט ומדינה בתקופת המנדט הבריטי שבמהלכה עוצבו יחסים אלה. עיקר הדיון נסב על תגובות החברה השבטית כלפי תהליכי כינון המדינה וכלפי נסיונות הממשל המרכזי לבסס את שלטונו. המאמר דוחה את הגישה המקובלת בספרות, גישה שלפיה הוכנעו השבטים על ידי השלטון המרכזי עוד בראשית שנות השלושים ושמאז מילאו תפקיד פאסיבי בלבד. הטענה המרכזית היא כי למרות חיזוק השלטון המרכזי שמרו השבטים על עוצמה רבה, וכי תהליך שילובם היה ארוך והדרגתי. בעודם מקבלים חלק מיוזמות הממשלה ואף ממלאים תפקיד פעיל בכינון המדינה, התנגדו השבטים לנסיונות להצר את האוטונומיה שלהם. יחסיהם עם הממשל המרכזי התאפיינו בשותפות שאיפשרה את שילובם במדינה בלי זעזועים רבים מידי, ויחסים אלה מסבירים במידה רבה את שרידותה.