גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם

ההג'רה בראי ההיסטוריוגרפיה המערבית

תקציר

בבסיסו של מאמר זה עומדת השאלה כיצד רואים חוקרים מודרניים את ה'היג'רה' (ההגירה) ואת היותר מאורע או תהליך היסטוריו שאירעו במרחב ובזמן נתונים. על פי רוב מקובלת התפיסה שההג'רה היא מסע הגירתו של הנביא מוחמד ומאמיניו מהעיר מכה לעיר אל-מדינה בקיץ שנת 622 לסה"נ. ואמנם, בחינה מעמיקה יותר מעלה כי ההגרה קשורה קשר עמוק ובל ינותק לשחזור הכרונולוגי של ראשית ה'אסלאם' ותחילת הכיבושים. יש שסברו שההג'רה הייתה אירוע היסטורי אחר, למשל, מסע של יהודים וערבים בהנהגתו ובהשראתו הדתית של מוחמד לשחרור ארץ הקודש מן הנוצרים; תנועת האוכלוסין ההדרגתית מאזור ערב אל 'הארץ הנושבת'; ואף יש המפרשים שהייתה תהליך היסטורי מאוחר יותר, שבו היגרו לוחמים ערבים אל ערי המצב החדשות באזורים שנכבשו בידי האסלאם. 

ההנחה במאמר זה היא שהתשובה לשאלת מהותה ההיסטורית של ההג'רה היא תשובה היסטוריוגרפית בעיקרה, והיא קשורה במתודה ההיסטורית ובפרשנותה את הראיות. המאמר ידגים כיצד השתכללה הבנת ההג'רה בנקודות ההשקה שבין ההיסטוריוגרפיה המסורתית הגזורה מן הנרטיב המוסלמי הקלאסי, לבין תובנות חדשות שעלו בעשורים האחרונים במחקר - תובנות המבוססות על פרשנות מחודשת לחומר קיים ועל ראיות חדשות (ברובן חוץ-אסלאמיות). בהיותן מחוללות השיח העיקריות בדיון על ההג'רה ייבחנו במאמר התזות העומדות ביסוד , העבודה הרוויזיוניסטית של פטרישיה קרון ומייקל קוק, כנגד הדעות המסורתיות שקדמו לכך במחקר המבוסס בעיקרו על חיבורי התאריח' בספרות ההיסטוריוגרפית המוסלמית, והדעות האינגרטיביות והנאו-מסורתיות שבאו לאחריה.